על פניו זה נראה עניין פשוט למדי- כשבני זוג מעוניינים לסיים נישואים ולהתגרש, על הבעל להסכים לתת לאשה את גיטה ועל האשה לקבלו.
במידה ואין הסכמה לתת או לקבל גט הרי שמדובר במצב של סרבנות גט.
הגט כשלעצמו הוא מסמך הלכתי-משפטי המוענק כהצהרה על סיום הקשר. ככלל לא ניתן להתגרש מבלי שישנה הסכמה של שני הצדדים.
מה עושים כאשר צד לא מעוניין לתת או לקבל גט?
ישנם מצבים בהם בית הדין הרבני יכול לאלץ צד לתת גט או לקבל גט.
בתי הדין מתמודדים עם ביקורת לא פשוטה לעוול הנורא אשר נגרם לרבבות נשים בכל שנה, אף שהנתונים "הרישמיים" המגיעים מבתי הדין מצביעים על מספר נמוך בהרבה, לכאורה.
הפוסקים מצאו דרכים שונות ויצירתיות להביא למצב בו נשים ישוחררו מהכבלים ויוכלו לקבל את הגט המיוחל.
מאחר והגט חייב להינתן בהסכמה הדדית של הצדדים, בית הדין יכול לקבוע כי יש מקום "לחייב בגט". אם בית הדין הרבני קובע שהגבר חייב לתת גט, הגבר אמנם יכול לסרב אך בה"ד יוכל להפעיל כנגדו סנקציות כלפי הסרבן כגון: עיכוב יציאה מהארץ, שלילת רישיון נהיגה, חיוב במזונות גבוהים ותקופת מאסר של עד 10 שנים.
מאחר ולדרישה לתת או לקבל גט יכולה להיות השפעה על הזכות או החבות בנוגע לכתובה וההליך עשוי להסתבך, מומלץ להתקשר ולתאם פגישת ייעוץ בטרם כל פעולה.
סידור גט
במעמד סידור הגט הן על הבעל והן על האשה להגיע עם תעודות זהות ושני עדים מטעמם לשם הליך בירור השמות שנעשה לפני כן.